הכינים הינן חרקים ללא כנפיים הנטפלים אל יונקים, ביניהם האדם. כינים טפילות לאדם, ניזונות מדמו ומטילות את ביציהן בסמוך לעורו.
הכינים מדבקות ועוברות מאדם לאדם. מכיוון שכינים הינן זכר ונקבה כאחד, מספיקה כינה אחת על ראשו של אדם כדי לגרום להתרבות ומטרד אולם מניעה וטיפול נאות יכולים לפתור את הבעיה במהירות ובקלות.
את הכינים הנדבקות לאדם ניתן לחלק לשלושה סוגים על פי המיקום המועדף עליהן: כינות הקרקפת, כינות הגוף וכינות הערווה.
נקראות גם כינות הראש מתיישבות על ראשו של האדם. כינים מסוג זה נפוצות בעיקר בגיל הילדות עד גיל העשרה אך יכולות להדביק כל אחד.
הידבקות בכיני הקרקפת נעשית על ידי מגע ישיר בין ראש לראש או באמצעות חפצים הנוגעים בשיער כגון: מסרק, מגבת, כובע וכדומה.
נקבות הכינים מטילות את ביציהן כ1-3 סנטימטר מן הקרקפת ולכן קשה מאוד להבחין בהן. הביצים נדבקות לשערות באמצעות דבק חזק מהן בוקעות הכינים הצעירות, הנקראות בשם "נימפות".
קליפות הביצים נשארות דבוקות לשיער למשך כשישה חודשים. הכינים מוצצות את דמו של האדם באמצעות ניקוב של עור הקרקפת כחמש עד שש פעמים ביום. במהלך זה משחררות הכינים רוק הנדבק אל העור וגורם לתחושת גירוד ההולכת וגוברת. הגירוד הופך בלתי נסבל ומהווה את הסימן הראשון לאבחון התופעה.
נדבקות לבדים שונים ולכן ניתן למצוא אותן על בגדים, שטיחים, מגבות וכדומה. כינים אלו מתיישבות על הבגדים ועוקצות את עורו של האדם.
כינים אלו נפוצות בעיקר בקרב אנשים שאינם מחליפים בגדים לעיתים קרובות כגון: נוודים, הומלסים, חיילים בזמן מלחמה ועוד.
כינים אלו מתיישבות באזור הערווה, בית השחי ולעיתים גם על הריסים של העין. הכינים עוברות מאדם לאדם בעיקר באמצעות מגע מיני למרות כי קיימים מעט מקרים בהם תתרחש הידבקות ללא מגע מיני (כמו השאלת תחתונים נגועים, שימוש במגבת נגועה וכדומה).
השיטה הטובה ביותר לטיפול בכינים הינה קודם כל מניעה – סירוק יומיומי של השיער, אסיפתו לצמה, מניעה משימוש במסרקים של ילדים אחרים ועוד יכולים לעזור למנוע הידבקות. .
במקרים של הדבקה יש לבדוק את כל בני הבית כולל תינוקות וכן לעדכן את הגננות והורי הילדים בגן ובבית הספר כדי למנוע הידבקות חוזרת.
הטיפול בכינים יכול להיעשות בשיטות שונות:
לסיכום, כינים הינן מטרד מדבק ולא נעים אך ניתן למנוע הידבקות ולטפל בבעיה בשיטות מגוונות, יעילות ופשוטות.
ראו גם: